Sería un desastre la declaración unilateral de independencia del Estado Palestino por José María Aznar

De Yediot Ajaronot del 16/7/11
Revisado y notas en español por Carlos Braverman
La declaración unilateral de un Estado palestino, y su reconocimiento internacional, sería un enorme error. Un acuerdo de paz entre israelíes y palestinos es esencial, pero sólo podrá lograrse a través de negociaciones honestas, no por decisiones unilaterales de alguna de las partes.
En los últimos dos años, la Autoridad Palestina se ha negado a sentarse a la mesa de tratativas con el gobierno israelí, escondiéndose detrás de la excusa de la construcción israelí en los asentamientos en Cisjordania. Al mismo tiempo, ha estado negociando la creación de un gobierno de unidad nacional con Hamás, una organización terrorista cuyo objetivo declarado es la eliminación del Estado de Israel.
El gobierno palestino de un unilateralmente establecido y auto declarado Estado, en el que Hamás sea un miembro de la coalición, hará que las negociaciones, y mucho menos un acuerdo de paz, sea imposible: no es posible la negociación, y ningún acuerdo es posible, cuando una parte se compromete a la destrucción de otra.
El presidente de EE.UU, Barack H. Obama, aboga últimamente por un retorno a las conversaciones sobre la base de las líneas anteriores a 1967, con mutuos intercambios de tierras. Pero incluso esas líneas, como originalmente se delinearon en los acuerdos de cese de fuego en 1949, estaban sujetas a negociaciones, de conformidad con las resoluciones 242 y 338 del Consejo de Seguridad de la ONU, que ambas partes acordaron, en ese momento, sería la base para un futuro acuerdo de paz. Cualquier frontera futura, de acuerdo con estas resoluciones, debe ser el resultado de un acuerdo negociado.
La declaración unilateral de la condición de Estado palestino es también un torpemente oculto dispositivo de deslegitimación. Palestinos serios saben muy bien que no cumplen con los requisitos, internos y externos, para convertirse en un estado viable, y mucho menos para convertirse en un nuevo estado de la ONU, con todas sus obligaciones. Su objetivo es diferente: la declaración unilateral es, en realidad, sólo otra táctica, dentro de una estrategia más amplia, de avergonzar y deslegitimar a Israel.
No hay ninguna base histórica, institucional o legal, sobre la cual reconocer hoy un Estado palestino, excepto como una especie de estado virtual, que existe de algún modo en la imaginación de distintas partes, pero que no tiene ningún vínculo con la realidad. En Cisjordania, los palestinos dependen principalmente de la cooperación de Israel para funcionar. Otros aspectos más modernos de la condición de estado, tales como el respeto a los derechos humanos, la libertad y una democracia que funcione - los cuales se requieren de otros países que buscan el reconocimiento - lamentablemente faltan en el caso palestino.
De hecho, esta carrera hacia una declaración unilateral de condición de estado, incluidas las negociaciones internas con Hamás, está impidiendo la formación más profunda de la sociedad civil en Cisjordania, que ha progresado en los últimos años y que es esencial para una paz duradera.
Una declaración de condición de Estado palestino, por parte de la Asamblea General de la ONU, será un acto de maniobra política que sólo hará aún más difícil encontrar una solución. La acción unilateral tendrá consecuencias imprevisibles, por lo que el verdadero camino hacia adelante es sólo a través de un acuerdo bilateral.
Este no es el momento para gestos destructivos: es hora de animar a todos a sentarse y negociar, cara a cara, sin condiciones previas que no sean el mutuo e inequívoco reconocimiento.
No puede haber dos estados viviendo en paz uno al lado del otro a menos que los palestinos acepten que Israel es el estado-nación del pueblo judío y que los israelíes acepten que el Estado palestino será la patria para el pueblo palestino. En ausencia de esta base, no tendrá lugar ningún verdadero progreso.
El gobierno de Jerusalén ha dicho, en numerosas ocasiones, que está dispuesto a dialogar. Ahora es el momento de la verdad para los palestinos. Deben elegir el camino de las tratativas, con todo lo que ello implica, incluyendo concesiones de ambas partes.
La alternativa para los representantes del pueblo palestino es seguir demonizando a su único posible socio en la negociación, mientras esperan que la comunidad internacional incline la balanza a su favor. Pero el chantaje llevará al desastre. Las negociaciones deben llevarse a cabo de buena fe y no como un medio de ejercer diversas formas de presión internacional.
Es hora de que la comunidad internacional, empezando por la ONU, diga que el tiempo de las ilusiones se acabó. Negociaciones serias sólo pueden ser llevadas a cabo por israelíes y palestinos, sin importar la cantidad de ayuda o de buena voluntad que provenga del exterior. Un Estado palestino declarado unilateralmente, que no sea el producto de tratativas bilaterales, es pedir que Israel acepte lo inaceptable.
Diplomacia exige, sobre todo, lnegociación y acuerdo, no demandas unilaterales impuestas con desprecio.
Todos tenemos un sincero deseo de ver un Estado palestino junto al de Israel, viviendo una paz duradera y estable. Por consiguiente instamos, a todos los líderes de la Unión Europea y del mundo occidental, a rechazar de manera inequívoca la posición actual de la Autoridad Palestina. Instamos a los palestinos a que vean que la única manera en que pueden tener su propio Estado es a través de un acuerdo con los israelíes. Ninguna otra opción debería ser apoyada por la comunidad internacional.
Sólo el diálogo sincero y el reconocimiento incondicional de cada parte por la otra, pueden ser la fórmula para renovar negociaciones y sentar las bases de un Estado palestino viable en un futuro próximo.
José María Aznar

Notas:
* Aznar es el fundador de "Friends of Israel Initiative", asociación en la cual lo acompañan personalidades de la talla de David Trimble, Alejandro Toledo, G. Weidenfeld, Marcello Pera, Andrew Roberts, F. Nirenstein, G. Weigel, R. Agostinelli, C. Bustelo y William Shawcross.

* Aznar presentó en la FAES en 2006 un libro del ultranacionalista Natan Sharansky.
La "libertad", el terrorismo y los mecanismos para combatirlo han sido el eje central de la intervención del ex presidente del gobierno español, José María Aznar, durante la presentación del libro 'Alegato por la democracia', del israelí Natan Sharansky. Aznar elogió a Sharansky y afirmó que su obra era su libro de cabecera particular. Sharansky, miembro del Likud, ha sido uno de los más decididos partidarios de la construcción de asentamientos en los Territorios Ocupados, política que impulsó desde su cargo de ministro de la Vivienda en el gobierno de Ariel Sharon.

* Natán Sharansky es el actual presidente del Instituto Adelson de Estudios Estratégicos en el Shalem Center.
Renunció al gabinete israelí en abril de 2005 en protesta contra los planes de retirar los asentamientos judíos de la Franja de Gaza. Fue reelecto en marzo de 2006 como miembro del derechista partido Likud.El 20 de noviembre de 2006 renunció a su banca del Parlamento israelí (Knesset) para constituir el Instituto Adelson de Estudios Estratégicos.En 2006, el entonces presidente de los Estados Unidos, George W. Bush asimismo lo condecoró con la "Medalla presidencial de la libertad"(Presidential medal of freedom).5El 17 de septiembre de 2008 Sharansky fue condecorado con la Ronald Reagan Freedom Award, el máximo honor concedido por la Fundación que honra la memoria de quien fuese presidente de los Estados Unidos durante casi toda la década de 1980. El premio fue otorgado personalmente por su viuda, Nancy Reagan.
Entre 2003 y 2005, Sharansky fue miembro del gabinete israelí durante el segundo gobierno de Ariel Sharón. Renunció el 2 de mayo de2005, en protesta contra el plan del entonces partido oficialista Likud de retirar las comunidades colonias israelíes de la disputada Franja de Gaza.Tuvo una gran influencia en el Presidente de los Estados Unidos, George W. Bush y en otros funcionarios del gobierno federal, quienes urgieron a sus subordinados a que lo leyeran. En particular, Bush hijo llegaría a comentar respecto de esa publicación:
“Si quieren una rápida mirada de cómo lo que pienso acerca de la política exterior, lean el libro de Natan Sharansky, The case for democracy... Para el gobierno, particularmente para los formadores de opinión. lo pondría en su lista de recomendados. Es corto y es bueno. Este tipo es una figura heroica, como ustedes saben, es un gran libro"

אסון ההכרזה החד-צדדית על מדינה פלסטיני
הצהרה חד-צדדית על מדינה היא טקטיקה נוספת באסטרטגיה רחבה יותר לחתור תחת הלגיטימציה של ישראל. זה לא הזמן למחוות הרסניות. זה הזמן למשא ומתן
חוסה מריה אסנאר
פורסם: 16.07.11, 17:28

הכרזה חד-צדדית על מדינה פלסטינית, והכרה בינלאומית בה, יהיו טעות ענקית. הסכם שלום בין הישראלים והפלסטינים הכרחי, אך ניתן להשיגו רק באמצעות משא ומתן אמיתי - ולא באמצעות אכיפת החלטה חד-צדדית על-ידי צד כלשהו.

בשנתיים האחרונות סירבה הרשות הפלסטינית לשבת לשולחן המשא ומתן עם הממשלה הישראלית, תוך הסתתרות מאחורי התירוץ של בנייה ישראלית בהתנחלויות אחדות בגדה המערבית. אך בה בעת, ניהלה הרשות משא ומתן על הקמת ממשלת אחדות לאומית עם חמאס, ארגון טרור שמטרתו המוצהרת היא השמדתה של ישראל. "ממשלה" פלסטינית של "מדינה פלסטינית" בעיני עצמה, שתקום באופן חד-צדדי, ושבה חמאס חבר בקואליציית השלטון, יהפכו משא ומתן - ובוודאי הסכם שלום - לבלתי אפשרי. משא ומתן אינו אפשרי והסכם אינו אפשרי כאשר צד אחד מחוייב להשמדתו של השני.


משלחת ידידי ישראל בפגישה עם הנשיא, השבוע (צילום: מארק ניימן, לע"מ)

נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, הביע את תמיכתו לאחרונה בחזרה לשיחות על בסיס קווי טרום-1967 עם חילופי שטחים הדדיים. אך אפילו קווים אלו, שבמקור שורטטו בהסכמי שביתת הנשק של 1949, הוכפפו למשא ומתן בהתאם להחלטות מועצת הבטחון של האו"ם 242 ו-338, ששני הצדדים הסכימו בזמנו שיהוו את הבסיס להסכם שלום עתידי. כל גבול עתידי, על-פי אותן החלטות, חייב להיקבע כתוצאה מהסכם במשא ומתן.

הכרזת עצמאות פלסטינית חד-צדדית מהווה גם כלי דה-לגיטימציה מוסווה באופן לא-מוצלח. פלסטינים רציניים יודעים היטב שהם אינם עומדים בדרישות הפנימיות והחיצוניות כדי להפוך למדינה בת-קיימא, ואף פחות מכך לחברה חדשה באו"ם עם כל המחויבויות הכרוכות בכך. המטרה שונה: הצהרה חד-צדדית היא למעשה רק טקטיקה נוספת באסטרטגיה רחבה יותר להביך את ישראל ולחתור תחת הלגיטימציה שלה.



לא קיים בסיס היסטורי, מוסדי או חוקי להכרה במדינה פלסטינית כיום, אלא רק כסוג של "מדינה וירטואלית" שמתקיימת באופן כלשהו בדמיונם של צדדים שונים אך ללא אחיזה במציאות. בגדה המערבית, הפלסטינים תלויים באופן מכריע בשיתוף פעולה ישראלי כדי לתפקד. היבטים אחרים ומודרניים יותר של עצמאות מדינית, כגון כיבוד זכויות אדם, חופש ודמוקרטיה מתפקדת - אשר כולם נדרשים ממדינות אחרות החפצות בהכרה - חסרים למרבה הצער במקרה הפלסטיני. אכן, המירוץ החפוז להצהרה חד-צדדית על מדינה, כולל המשא ומתן הפנים-פלסטיני עם חמאס, מעכב את העיצוב העמוק יותר של חברה אזרחית בגדה המערבית, שהשיגה התקדמות בשנים האחרונות ואשר הכרחית לכל שלום מתמשך.

הצהרה על מדינה פלסטינית על-ידי העצרת הכללית של האו"ם תהווה תמרון פוליטי שרק יקשה על מציאת פתרון. לפעולה חד-צדדית יהיו תוצאות שלא ניתן לצפותן, ולכן הדרך האמיתית היחידה קדימה היא באמצעות הסכם דו-צדדי. עכשיו זה לא הזמן למחוות הרסניות: זה הזמן לעודד את כולם לשבת ולנהל משא ומתן, פנים אל פנים, בלי תנאים מוקדמים מעבר להכרה הדדית חד-משמעית.

חלף זמנם של משחקים ותקוות שווא
לא ייתכנו שתי מדינות, שמתקיימות בשלום זו לצד זו, אלא אם כן הפלסטינים יכירו בכך שישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי והישראלים יכירו בכך שמדינה פלסטינית תהווה מדינה עבור העם הפלסטיני. ללא בסיס זה, לא ניתן להשיג התקדמות אמיתית.

הממשלה בירושלים הצהירה בהזדמנויות רבות שהיא מוכנה לדבר. עכשיו הוא רגע האמת של הפלסטינים. הם חייבים לבחור במשא ומתן, על כל המשתמע מכך, כולל ויתורים של שני הצדדים. האלטרנטיבה היא שנציגי העם הפלסטיני ימשיכו בדמוניזציה של השותף האפשרי היחיד שלהם למשא ומתן, בעוד הם מצפים מהקהילה הבינלאומית להטות את כף המאזניים לטובתם. אך סחיטה תוביל לאסון. משא ומתן חייב להתנהל בתום לב ובכנות ולא ככלי להפעלת צורות שונות של לחץ בינלאומי.

הגיע הזמן שהקהילה הבינלאומית, וקודם כל האו"ם, תצהיר שחלף זמנם של משחקים ותקוות שווא. משא ומתן רציני יכול להתנהל רק בין הישראלים והפלסטינים עצמם, לא משנה כמה עזרה או רצון טוב מגיעים מבחוץ. מדינה פלסטינית שתוכרז באופן חד-צדדי, ושאינה התוצר של משא ומתן דו-צדדי, מהווה דרישה מישראל לקבל את שאינו ניתן לקבלו. הדיפלומטיה מצריכה, מעל לכל, משא ומתן והסכמה, לא דרישות חד-צדדיות שנאכפות בבוז.

אנו, החתומים מטה, החפצים בכנות לראות מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל שמתקיימת בשלום יציב ומתמשך, קוראים לכל מנהיגי האיחוד האירופי והעולם המערבי לדחות חד-משמעית את העמדה הנוכחית של הרשות הפלסטינית. אנו קוראים לפלסטינים להבין שהדרך היחידה שבה יוכלו לקבל את מדינתם היא באמצעות הסכם עם הישראלים. אל לה לקהילה הבינלאומית לתמוך באופציות אחרות. רק דיאלוג כן והכרה ללא תנאי של כל צד במשנהו יכולים להוות בסיס לחידוש המשא ומתן. רק דיאלוג כן והכרה ללא תנאי של כל צד במשנהו יכולים ליצוק את היסודות של מדינה פלסטינית בת קיימא בעתיד הקרוב.

חוסה מריה אסנאר, ראש ממשלת ספרד לשעבר, הגיע לישראל במשלחת עם ידידי ישראל, שכיהנו כראשי מדינות ויועצים בכירים לממשלות. במשלחת גם שגריר ארה"ב באו"ם לשעבר, ג'ון בולטון, וזוכה פרס נובל לשלום (צפון אירלנד) לורד דיוויד טרימבל.
Tweet